החלטה בתיק ת"א 55783-12-11

בהתאם לסמכותי שלפי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז - 1986 (להלן - " התקנות"), לאחר שעיינתי בבקשה למינוי מומחה רפואי, בתגובה לבקשה ובמסמכים הרפואיים שצורפו וכן בתשובה לתגובה, אני מחליט כך:

עמדת התובע

התובע נפגע בתאונת דרכים שהינה גם תאונת עבודה מיום 13.2.09, ואשר הוכרה ככזו במל"ל. התובע נבדק על ידי הועדה הרפואית במל"ל, אשר קבעה את נכותו הצמיתה עקב התאונה בשיעור של 10% לפי סעיף 34ב' לתקנות המל"ל, החל מיום 1.6.09, בגין ליקויים קוגניטיביים. תקנה 15 הופעלה במלואה בשיעור 5%, וסך כל נכותו הצמיתה הינה בשיעור 15%.

התובע טוען כי לשם הוכחת הליקויים בתפקודו עקב התאונה, ולשם הוכחת טענתו כי אין ביכולתו לשוב למעגל העבודה, יש למנות בגינו מומחה בתחום התעסוקתי.

עמדת הנתבעת

הנתבעת מתנגדת לבקשה ולטענתה המדובר בנכות נוירולוגית בלבד, בשיעור 10%, ונכות בשיעור זה אינה מחייבת צרכים מיוחדים ואביזרי עזר לנכים.

הכרעה

אין בידיי לקבל את עמדת הנתבעת ולפיה המדובר בנכות שאינה מחייבת צרכים מיוחדים, באשר לא זו היתה טענת התובע לכתחילה, כפי שיוסבר.

ממסמכי המל"ל ובאופן ספציפי מאישור מחלקת השיקום של המל"ל מיום 15.5.11, התובע, בן 47 בתאונה, סבל חבלת ראש ופנים ואיבד את הכרתו. בעברו, שירת התובע כלוחם בשייטת, בהמשך כקצין גבעתי, לאחר השחרור למד תואר ראשון במדעים וקרימינולוגיה, ותואר שני במנהל עסקים, ולאורך כל השנים עבד בתפקידים ניהוליים בכירים. לאחר התאונה, ניסה לשוב לעבודתו ולמעגל העבודה, אך לא הצליח לעמוד בדרישות התפקיד ופוטר מעבודתו, ומאז אינו עובד.

התובע טוען כי הליקויים מהם סובל הוא עקב התאונה הינם כאלה אשר קשורים באופן ישיר לצרכים ולדרישות התפקידים הבכירים אותם ביצע במרוצת ולאורך השנים, ואילו כיום אין ביכולתו לעמוד בעומס ובדרישות ניהוליות אינטנסיביות. זאת, להבדיל מטענת הנתבעת אשר סבורה כי אין המדובר בנכות המחייבת צרכים מיוחדים.

סבורני כי לאור קביעות המל"ל, יש לקבל את עמדת התובע, ולמנות בגינו מומחה שיקומי בתחום התעסוקה, באשר אין מחלוקת כי מאז התאונה לא הצליח התובע לשוב לעבודתו, ואף אין מחלוקת כי מאז ומעולם עסק התובע בתפקידים ניהוליים בכירים, וכי יש טעם בטענתו לפיה נכותו אשר נקבעה לו בגין ליקויים קוגניטיביים, משפיעה באופן ניכר על יכולתו להמשיך לעבוד ולהשתכר באותם תפקידים כפי שביצע עובר לתאונה. מכל מקום, סבורני כי החייב הצביע על ראשית ראיה מספיקה למינוי המבוקש.

ראו לעניין זה החלטת כב' השופט שפירא בבימ"ש המחוזי בחיפה בת.א. 15168/00, בבש"א 1182/98 שם קובע כב' השופט (ותוך הפניה לרע"א 4375/99 אמנון טוב נ. צ'מפיון מוטורס ) כי: "במקרים בהם הנכות הרפואית נקבעת על פי דין, וכל שיש בפני בית המשפט הם מסמכי המל'ל וקביעותיו, לא ניתן לזמן את המומחה הרפואי, ולעניין זה את ועדת המל'ל, לחקירה על ממצאיו. במקרים אלו הנטיה הינה שלא לחסום את התובע, ולאפשר לו להוכיח את נכותו התפקודית על ידי מינוי מומחה בתחום השיקומי...הדרך להוכחת עניינים רפואיים או שיקומיים שיש בהם כדי ללמד על שיעור הנכות התפקודית היא על פי הוראת סעיף 6א לחוק הפיצויים ותקנה 2(א) לתקנות, וזאת בפניה לבית המשפט בבקשה למינוי מומחה רפואי. מסמכי המל'ל אינם יכולים להוות תחליף לעניין זה...".

לפיכך, ולאחר ששוכנעתי כי קיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות רפואית בתחום התעסוקתי עקב תאונת הדרכים נשוא התביעה, ומשהדבר לא נידון על ידי וועדות המל"ל, ומשכך פתוחה הדרך בפני התובע לבקש מינוי מומחה בתחום זה מביהמ"ש, אני ממנה בזאת את ד"ר יהושע שם גושן,  כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום התעסוקתי.

הצדדים ימציאו למומחה מסמכים עפ"י הוראות תקנה 8 לתקנות, כאשר תשומת לב הצדדים והמומחה לאיסור שבתקנה 8(א) סיפא בדבר הגשת מסמכים הכוללים חוות דעת רפואית.

בחוות דעתו מתבקש המומחה להתייחס גם לשאלות הבאות:

·         האם נותרה לנפגע נכות זמנית או צמיתה כתוצאה מן התאונה, בתחום התעסוקתי ואם כן - באיזה שיעור. המומחה מתבקש להתייחס לשאלת הקשר בין התאונה לבין מצב הנפגע במועד הבדיקה .

·         האם יש לצפות לשיפור או להחמרה במצבו התעסוקתי של הנפגע בעתיד.

·         האם הנפגע סובל ממגבלות תפקודיות בעקבות הנכות הרפואית שנקבעה לו במל"ל, במישור התעסוקתי/השיקומי. במידה וכן - מהן אותן מגבלות, וכיצד הן משפיעות על כושר השתכרותו ועבודתו, וזאת במיוחד בשים לב לעברו התעסוקתי ולמקצועו.

·         האם יהיה הנפגע זקוק לטיפולים ו/או דרכי שיקום בעתיד בשל המגבלות התעסוקתיות הנ"ל, ואם כן - מהם סוגי הטיפולים/השיקום ומהי העלות המשוערת של הטיפולים האלה לפי המחירים הנכונים היום.